סיפור מלפני 28 שנה
ים ממליצים
27 במאי 2021
שאלות בנושא שכר וכסף
27 במאי 2021
כשהייתי בכיתה ה' ( לפני 28 שנה ) עליתי לאוטובס של הבי"ס בדרך חזרה לבית.
זה היה בית ספר הבונים, בעיר חיפה. תופס את מקומי ומסתכל על הילדים שעולים…
פתאום זיהיתי ילד קטן, בכיתה א' גם כן עולה להסעה… הוא היה קצת המום או נפחד וניסה לשבת ליד אחד הילדים והילד לא הסכים לו ואז ניסה לשבת ליד ילד אחר וגם הוא לא הסכים…
הוא היה מבויש ועצוב… לא יודע למה, משהו בתוכי אמר שאני חייב לעשות משהו ( עד היום אני זוכר את זה)…
אז נופפתי לו ואמרתי:
"בוא שב לידי"…
הוא הופתע, התרגש והתיישב בביישנות.
בדרך חזרה, לשכונת רמות ספיר, דובבתי אותו ושוחחנו…
ואמרתי לו שאם הוא צריך משהו שידבר איתי ואני אשמור עליו
(כי אני גדול, אני בכיתה ה' )
עבור ילד בכיתה א' זה היה משהו מאוד מיוחד.
אחר-כך הוא נסע איתי שוב פעם ביום או יומיים למחרת וכבר שמח לראות אותי… ואז משום מקום, ההורים שלי קיבלו טלפון לבית, ההורים של אותו ילד היו על הקו והם ביקשו שאבוא אליהם הביתה – הם הזמינו אותי להתארח.
אני חושב שבמשך 3 חודשים הייתי מגיע בין 2-3 פעמים בשבוע לילד החמוד ( לא זוכר את שמו ) ועוזר לו בש.ב, אוכלים יחד ומשחקים במחשב.
אותו הילד הקטן היה מפוחד, בודד ועצוב שעלה לאוטובס לבד והיה שם מישהו בשבילו שהחליט לעשות מעשה ולנקוט עמדה:
חיוך קטן, נפנוף ביד והרגשה של: אח יקר, אתה לא לבד הכל טוב…
לא זוכר מה עלה בגורל הילד הקטן, הקשר נותק לא זוכר למה…
בכל מקרה המוסר השכל פה ברור: במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.
